5 מתכונים להצלחה ולמה הפולניה מנצחת בגדול.
במדינה כמו שלנו, שמיזוג הגלויות הוא חומר הגלם ממנו היא עשויה, בדיחות על עדות מזמינות אותנו לראות את הצד המצחיק בכל תרבות. להומור יש יכולת לחבר בין אנשים. כולנו מרגישים טוב אחרי צחוק הגון, אנחנו מרגישים ביחד. ללא קשר מאיזו עדה אנחנו ועל איזו עדה התבדחנו.
הפולניה נגד הפרסי
נרצה או לא נרצה, לכל אחד מאיתנו יש תמונה בראש של כל סטריאוטיפ עדתי. ההומור משתמש בסטריאוטיפים האלה כבסיס לבדיחות. הפתיחה "פולניה אחת מצלצלת לחברה שלה" כבר נותנת לנו את כל התמונה. כמו אצל החיות, ברור על איזו תכונה הולכים לצחוק. אלא שבניגוד לחיות, כאן יש מי שייעלב.
האם בדיחות עדות הן גזענות?
בעבר היה קל יותר לצחוק על בני העדות השונות. היום בעקבות הרגישות הגבוהה לאפליה וגזענות, קשה יותר לעשות את זה. יש מקרים בהם קהל שלם נעלב. אז בואו נבדוק ממה כדאי להיזהר ואיך לעשות את זה נכון.
אזהרה–בדיחות על עדות עלולות להיות פוגעניות:
- בדיחות עדות תורמות ליצירת סטריאוטיפים. תדמית שבדרך כלל תהיה שלילית.יש הטוענים שזו שטיפת מוח שתורמת להקצנת הפערים והמתחים בין העדות. עוד לפני שגיבשת דעה עצמאית על אדם או על קבוצת אנשים, אתה מגיע עם דעה קדומה.
- כשאנחנו צוחקים על חלק מאיתנו אנחנו הופכים אותו להיות "האחר". בכך אנחנו מחלישים את הזיקה שמחברת בין כולנו כעם.דרך הבדיחות אנחנומלגלגים על ההבדלים בינינו במקום לחגוג אותם.יוצרים אווירת זלזול והתנשאות.במקרים קיצוניים זה יכול להשריש את הסטיגמה ואף לתת לגיטימציה לאלימות.
למרות האזהרות ההנחה היא שהמין האנושי לא יוותר על בדיחות עדות. אנחנו אוהבים לצחוק אחד על השני. אז מה היא הגישה הנכונה לספר בדיחות כאלה?
איך תתבלו נכון את תבשיל הבדיחות על עדות?
- ספרו על העדה שלכם. אומרים על היהודים שהם תמיד ידעו לצחוק על עצמם. וודי אלן זו דוגמה מצוינת לכך. הסרטים שלו מראים זווית משעשעת של איך זה להיות יהודי פולני באמריקה. הקומיקאית שאזיהמירזה אומרת "אני צוחקת על פקיסטנים מכיוון שאני פקיסטנית. אף אחד לא יודע על התרבות שלי יותר ממני."
- עשובדיקת נסיון –אם יש לכם חבר מהעדה הזאת, שאלו את עצמכםאם הייתםמספרים לו את הבדיחה הזאת, האם הוא היה צוחק.
- פתחו בכך שאתם מכבדים ומחבביםאת בני העדה שעליה אתם עומדים לצחוק.מרגישים כשהומור נעשה בחיבה ולא בביטול והרחקה.החיבה הזאת היא התבלין הסודי שמאפשר לבני כל העדות להרגיש נוח עם הסטראוטיפים שלהם.
- צחקו על כולם.על כולם. על התימנים הקמצנים, על הפולניות הקרות, על הכורדים הטמבלים, על המרוקאים העצבניים, על האתיופים… זה מגדיל את הסיכוי שאנשים יצחקו על עצמם ביחד עם האחרים. הצחוק המשותף מחזק את הקשרים החברתיים.
- והכי בטוח –לכו על הנוסח הדיפלומטי "אחד, לא חשוב מאיזו עדה…".
הפולניה מנצחת בגדול
ולסיום חברים, הפולניה מנצחת בגדול. זאת משום שככל שיספרו עליה יותר בדיחות ככה זה יוכיח את טענתה, שהיא הקורבן. ואין מתנה יותר טובה לפולניה מאשר להיות צודקת!
בדיחות על עדות זו דרך לחיות ביחד, לקבל את ההבדלים בינינו ולהתבדח עליהם.
מאמר זה נכתב בהומור בלבד וכמובן אין בכתוב לפגוע באף גורם המוזכר בתוכן – ללא הבדל דת, גזע ומין 🙂
